במדינת ישראל של שנות ה-2000, כשאתגרי הביטחון, הזהות היהודית והכלכלה מצטלבים בצמתים קריטיים, נראה היה שהשיח הציבורי שואף למנהיגות אחרת, כזו שתשלב חזון, ערכים ועשייה פרגמטית. במרכז הסערה הזו התגבש רעיון מהפכני: איחוד כוחות של דמויות מובילות מהימין ומרכז אנשי אמת, אנשי חיל, יראי אלוקים, שונאי בצע, כל אחת עם ניסיון עשיר וייחודי, שיכולים יחד לייצר שינוי אמיתי ולהוביל את עם ישראל לעבר הגאולה.
איתמר בן גביר היה הפנים המוכרות בכל הקשור לביטחון אישי וציבורי. בעשור האחרון הוא הוכיח שוב ושוב שאכפת לו מכל אזרח, בכל מקום. מעמידה איתנה מול טרור ועד לחיזוק המשילות, איתמר הפך לסמל למאבק חסר פשרות על זהותה וביטחונה של מדינת ישראל. הוא ידע לדבר ישירות אל לב העם, להדגיש שלא מדובר רק בביטחון פיזי אלא גם בביטחון ערכי – לשמור על המדינה כיהודית ודמוקרטית.
משה פייגלין, הוא איש חזון. הוא הכניס לכנסת רוח חדשה – לא עוד דיבורים ריקים, אלא מאבק על כבוד המוסדות הדמוקרטיים ועל זכותו של העם לחיות במדינה חופשית, יהודית ומלאת עוצמה. משה דיבר על חירות אמתית: חירות כלכלית, חירות מחשבתית, וחירות לפעול מתוך אמונה. הוא הביא לכנסת חזון שהחזיר את הכבוד למוסדות המדינה, כשהוא מחבר בין תורה למציאות מודרנית.
ירון זליכה הצטרף לרעיון הזה מנקודת מבט כלכלית. הוא ידע להסתכל על מספרים ולראות אנשים מאחוריהם. כשהוא נלחם בשחיתות הכלכלית ובפערים החברתיים, ירון הוכיח שאפשר לשלב בין חוסן כלכלי לצדק חברתי. עבורו, הכלכלה הייתה הכלי שמאפשר לעם ישראל לשגשג – לא רק כאוסף של פרטים אלא כחברה חזקה ומאוחדת.
בתוך כל זה, אליהו יוסיאן הביא עמו רוח של מנהיגות מתוך ניסיון אישי בלתי נתפסת על ידי חבריו האשכנזים. הילד שגדל באיראן תחת משטר עוין הפך לישראלי גאה, שירת ב-8200 וזכה בפרס ביטחון ישראל. הוא ידע מהי עמידה מול אתגרים בלתי אפשריים ומהו כוחו של עם שמאמין בעצמו. החזון שלו היה ברור: מדינה יהודית חזקה מבחוץ ומבפנים.
ד"ר מיכאל בן ארי, החוקר והמלומד, היה לקול הימין האידיאולוגי בכנסת. עם ידע היסטורי עמוק ורצון לשמר את ערכי תור הזהב של עם ישראל, הוא הציב מראה מול הציבור והפוליטיקאים גם יחד. בן ארי לא חשש לדבר על ערכים, על זהות, ועל ההכרח לשמר את תורת ישראל לא רק בבתי הכנסת אלא גם ברחובות ובחוקים של ישראל.
ואז היה את הרב אורי שרקי, הדמות שחיברה בין השמיים לארץ. הרב שרקי הביא עמו חזון רחב – תורה שמאירה את העולם כולו, לא רק את עם ישראל. הוא ראה בגאולה לא רק עניין של עם אלא של האנושות כולה, כשהוא מעלה על נס את הרעיון של ברית עם בני נח, לצד חיזוק הזהות היהודית והבאת דבר השם ללב העולם.
כשכל השמות הללו התחילו להיפגש, משהו חדש התרחש. הם לא דיברו רק על פוליטיקה אלא על חלום משותף: הקמת הסנהדרין, קיבוץ גלויות, בניין בית הבחירה, מחיית עמלק, והובלת עם ישראל להיות אור לגויים. החזון היה גדול, אבל הם האמינו שהם מסוגלים להוביל אותו יחד.
תחת השמש היוקדת בירושלים, הם התכנסו. איתמר דיבר על הצורך בכוח ובמשילות, פייגלין הוסיף את חזון החירות, זליכה הציע תוכניות כלכליות שיחזקו את החברה, יוסיאן סיפר איך אפשר לנצח אויבים גדולים, בן ארי דיבר על ערכי הנצח, והרב שרקי סיכם: "זה הזמן שלנו. הזמן של העם שלנו. השעה שבה השם קורא לנו להוביל את העולם כולו לעידן של גאולה."
וכך, תחת דגל אחד, הם התחילו לצעוד. לתקן עולם במלכותו יתברך שמו.
אם תרצו אין זו אגדה, זה הימין עם שיניים, לא ימין של מספרים בלבד, לא ימין פוליטי, לא ימין טכני, ימין עובד! ימין של ניצחון! ימין של אומץ! ימין של תורה ומצוות! ימין של גאווה יהודית! של אמונה למעלה מהדעת! ימין של עם ישראל!
Comments